שביל(ים)

הולך לו
שביל צנוע
אל נחל
נושא על גופו
תלאות דרך ארוכה
וסיפור עקלקל.




הולך לו  
נחל
אל ים
מערב מימיו
ומשאיר סיפור
ארוך דרך,
של שביל.




וכל השבילים
מובילים אל הים
והוא חי.


חיים.

"כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא;

אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת."

קוהלת א'

יובש

ויפער האדם פיו 
ותתבייש אדמה בו,
נחליה חדלים לכת
וחיותם יבשה.
כוכב ,צופה מעל,
משנה מזלו
ומחוויר.


נוטל האדם מטהו
מכה רוגזו באבן,
ומים אין,
חמתו על סלע,
חמלתו שותקת
ותשובה נעלמת בה.


הולך אבל האדם
אל חוף
זועק תדהמתו
אל הים,
ורק קצף בגל..
וים פיו מים.


נופל האדם עייף
גופו פגוע
שפתיו חתומות
שרוע על קרקע ,
ומעניו פורצות דמעות,
           הולכות אל אדמה..

"תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ, יִבָּהֵלוּן:

תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן; וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה"

תהלים קד

22/1/10

כעס

אמרה לו 
די
ועיניה לא היו שם,
מבטו הילך אל
יד,
עדיין אוחזת פרח.

למקומו נטוע,
אות אסורה
בגרונו
ומילתו לא באה,
עיניו פונות אליה

דוממות,
       כאשת לוט. 

ולשונם

ביד מובסת,
קרבה אל יום צבוע

במילה

שכוחת ברית...

ולבם קורא
    ביחד.

" אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ, לִכְעוֹס:
כִּי כַעַס, בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ."
קוהלת פרק ז

משחק

היום סוגר עליה,  

מילים , קולות

מצטברים 

הופכים 

המולה

צורבת לגופה.

ההליכה מעייפת

קרניי חמה

מסנוורות מבטה.

שעות

ואין פתח,

ימים

והחום מקרר קיומה.

חוקי עולמה 

נעלמים

במשחק לא לה.

עונה 

באה והלכה,

עולם 

מחליף צבעיו

נתינתו קבועה

ורק שעונה

על ידה

עמד -

מחכה לחיוכה.

"יֵשׁ רָעָה, אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ;

וְרַבָּה הִיא, עַל-הָאָדָם."

קוהלת פרק ו

לב איש

       כְּבָר יָמִים רַבִּים  
  חוֹקֶרֶת מִשְּׁכָּנָה
מִשַּׁחַר וְעַד שֵׁנָה,
מְאַרְגֶּנֶת וּמְטִיבָה,
וּבְטוֹב לִבָּה,
לוֹגֶמֶת יַיִן
בְּכוֹס עֲדִינָה,
הוֹלֶכֶת
אֶל חַלּוֹנָהּ
נוֹתֶנֶת רֹאשָה בְּיָדֶיהָ
וְעֵינֶיהָ בּוֹרְקוֹת
בְּצִפִיָּה.



יָמִים רַבִּים 
עוֹד כּוֹסָה בְּיָדָהּ
וְהִנֵּה יוֹם,
נְקִישָׁה קַלָּה
עַל דֶּלֶת,
רִגְּשָׁה לִבָּה
וְיָדְעָה -
עַל הַסַּף
יַעֲמֹד בְּחִירָה.



יָמִים  רַבִּים
    הֵכִינָה מְקוֹמוֹ
                  וְהוּא בָּהּ.

"בְּנִי, אִם-חָכַם לִבֶּךָ

יִשְׂמַח לִבִּי גַם-אָנִי"

משלי כג

דמעות

ודבריה    

הולידו דמעות,

מילותיה

בזרם צפות 

אל סוף

הגיון. 

בכאב עמוק

רואה הוא

במילה טובעת

והיא

תובעת  נפשו. 

נבוך,

גאוותו מחווירה,

מושה

מילה אל מילה

והן עדיין לחות,

נוטלן בחשש

ומניחן לנגדו 

כמבקש

לדעת לבו.

ומילותיה בראו

דמעות

ליובש עיניו.

12.2010

צליליי עולמו....הרהור

פורטת היא                                                                          

בצליליי עולמו

מחוללת 

צליל ענוג, 

על מיתריי 

חלל זמנו...

המתארך .

  

  

כולו כלימה ,   

חש ברעדה

עולה מתוך

זיכרון בלוי 

ונשכח .

צליל זך  

בוהק בהשתקפות 

האין ,

ומייסר .

                       

פורטת

ומחוללת 

לעד....

בעולמו. 

"האחדות הקושרת ומאגדת את כל היקום

היא היא המציאות הבסיסית, ואילו חלקים

המתנהגים באופן יחסי כבלתי תלויים זה

בזה,אינם אלא מקרים וצורות פרטיים

בתוככי כל השלם הזה" 

זוהר פרוש הסולם 

3/8/09